סרטים וחינוך1

מתוך Wiki.co.il

(הופנה מהדף משתמש:Tal&lea)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הגדל

http://www.upf.co.il/file/783859065.html ניתן להוריד את רשימת הסרטים בקישור זה]


רציונל:

השימוש במדיה הוא בעצם שימוש בשפתם של הנערים והנערות היום , יש בו תכנים מורכבים וחשובים כאחד.

הרבה מחנכים עדיין רואים בכלי הזה כלי מאיים אשר אין לו מקום במערכת החינוך או כלי שמאיים על המורה

כי אין לו שליטה על התכנים אשר מיוצגים בו.

אך עלינו להבין שזהו כלי חינוכי כמו כל כלי אחר לרוב מעצם העובדה שמורים מתעלמים מעולם המדיה,

הם משאירים וואקום חינוכי אצל התלמידים, ואל הוואקום הזה נכנסים תכנים אחרים ובעיקר תכנים שאינם משוחחים

ואינם מלווים על ידי גורם חינוכי בוגר ואחראי.

לרוב אנו שומעים שהנוער נעשה אלים יותר כי הוא נחשף לסרטים אלימים ומנסה לחקות אותם,

לדעתנו זאת חצי מהבעיה, לצערנו אין אנו יכולים "לשלוט " על כל התכנים אליהם נחשפים תלמידנו,

אך אנו יכולים לסייע להם להבין את שראו ואף להציע להם חלופות (כמו שעושה משימה זאת) .

- משימה זו בעצם מציעה חלופה ודרך מחשבה ולא פחות חשוב, כלים פרקטיים אשר אנו כאנשיי חינוך מחויבים לתת עליהם את הדעת,

בעיקר בתקופה בה מערכת החינוך והסמכות החינוכית של התלמידים היא דבר אשר עומד בסימן שאלה גדול.

- השימוש בסרטים הוא כלי לשיקוף חברתי, העברת מסרים, עידוד התלמידים לעשיה, פיתוח מחשבה יצירתית,

שיקוף, למידה (סרטים דוקומנטריים לדוגמא) ועוד...

- ניתן להשתמש בחלק מסרט אשר תואם את המסר אותו אנו רוצים להעביר,

ניתן לעשות צפייה מונחית ופיתוח דיונים תוך כדי הסרט כך שהתלמידים פעילים וחושבים תוך כדי צפייה,

ניתן לתת לתלמידים משימות מחקר (למשל לעקוב אחר התפתחות של דמות) ועוד.

אנו מחנכים דור מהיר וטכנולוגי. דור הזקוק לויזואליה ולהמחשה. דור שסף סיפוקו הולך ויורד.

עם זאת, אלו נערים ונערות אינטליגנטיים, חשופים למדיה ומקושרים לעולם הגלובאלי.

סרטים מהווים אמצעי הוראה נפלא.

  • הם ניתנים לצפייה משותפת מפוקחת ומתווכת.
  • הם מזמנים דיון לפני, תוך כדי ואחרי.
  • הם אמצעי אומנותי שניתן לניתוח פילוסופי, סוציולגי וקולנועי.
  • הם מפתחים ביקורת ושיפוט אומנותי ומוסרי.

וברוח הקדמה החינוכית, המורה אינו יותר במרכז ומקור הידע הבלעדי.

אומנם, בסרטים הילד פאסיבי למדי אך גם כאן מצוי יתרון. צפייה בסרט זו הפגה.

אם נישאר בהפגה וב"פאן" בלבד, הרי ששכרנו בהפסדנו. אך אם ניקח את הסרטים כאמצעי

לימודי וחינוכי ונבוא עם יעדים, מטרות ושאלות נצליח לשפרט (מלשון שיפור") את ההוראה ונקנה

בעזרת הסרטים מיומנויות כ:

לקיחת אחריות, שיתופיות, פתרון מצבים, חשיבה יצירתית ומיזמית ועוד.

באתר שלנו בחרנו להביא סרטים שהובאו בפני ילדים.

אלו סרטים שרובם ככולם עוסקים בגיל ההתבגרות, הדילמות שבתוכו והקונפליקטים שבו.

חלקם סרטים המביאים את "האחר", השונה בחברה ויכולים להוות טריגר לשיחות/פעילויות בהמשך.

קריאה (וצפייה...) מהנה ומעשירה!

טל שחם ולאה אשכנזי

ואנו נתלינו באילנות גבוהים מאיתנו...


מפי מומחים

- בידור עד מוות (עפ"י ניל פוסטמן)

קידמה טכנולוגית השתלטה על הטלוויזיה. המדיום הוא מטפורה, והקדמה חלחלה לכל תחום בחיינו.

היא צמצמה את החירות המחשבתית שלנו לקצב הרדיו-קליפ. הכל הפך להיות מנוהל בקצב של פרסומת.

פוסטמן מפריד בין דמוקרטיה לדיקטטורה, כאשר עפ"י התיאוריה שלו, במשטר דיקטטורי הטלוויזיה משמשת כאמצעי טכנולוגי,

לעומת משטר דמוקרטי בו משמשת הטלוויזיה כמדיום.

במדינה בה אין לכולם טלוויזיה, או שאינה ניזונה מפרסום, כאשר קיימת צפייה קולקטיבית והיא פועלת רק למטרת אידיאולוגיה וחינוך,

היא הופכת לטכנולוגיה בלבד.

לעומת זאת במקומות בהם יש לכולם טלוויזיה, בו קיים מגוון רב של ערוצים ושידור רציף לאורך 24 שעות,

התוכן שמועבר באמצעותה הוא בידורי ונשען על פרסום - רק אז זה מדיום.

פוסטמן רואה בדבריו של הקסלי איום על החירות שלנו היום בעולם הליברלי.

עולם של דיס אינפורמציה שאין שליטה על זרימת המידע, ומידע X מתערבב עם מידע Yהטלוויזיה משטיחה הכל,

מדיום של ההווה, היא מתעסקת בדברים בצורה רדודה ובידורית. היא יוצרת אירועים ללא קשר לקודמם,

אין התחלה - אמצע וסוף, אין דמיון - הכל כדי למשוך רייטינג.

הטלוויזיה משפיעה לנו על צורת החשיבה: הכל בקצב של פרסומת, הכל דימויים, אין צורך בריכוז או התעמקות בכלום

ואנו מתאימים עצמנו למדיום (הטלוויזיה מעלימה את הספר).

כיום הטלוויזיה מחנכת יותר מבי"ס. המורה אינה קופצנית, לא "כוסית" ודורשת סבלנות וריכוז.

מחקרים שונים בעולם מזהים אצל מרבית הילדים בעיה של חוסר ריכוז.


אובדן הילדות

המאמר טוען שהמהפך החשמלי שהחל עם הטלגרף והוביל ליצירת סביבת מידע חשמלית (שעיקרה הטלוויזיה) הוא הגורם לאובדן תקופת הילדות כיום.

הוא מוכיח זאת ע"י שימוש במידע ותיאור היסטורי במחקרים כמותיים ודוגמאות ספציפיות.

קיומה של הילדות תלוי במסירת מידע מווסת ולימוד הדרגתי ע"י המבוגרים. זה נעשה ע"י לימוד עקרונות הקריאה,אשר גורמת לאדם להיות אנליטי,

חושב. ככל שהוא ישפר יכולת זו הוא יקבל מידע מורכב יותר, וזהו בעצם תהליך ההתבגרות (חשיפת הבושה). הטלוויזיה (המדיום החשמלי המשפיע

ביותר) פונה אל הרגש ולא אל השכל, הרציונאל, היא מספרת סיפור ולא נותנת עובדות.

צפייה בטלוויזיה לא דורשת שום מאמץ או לימוד קודם ולכן היא מתאימה לכל האנשים בכל הגילאים ללא הבדלים.

השיטה של המדיום ולא האנשים שיוצרים אותה, היא הגורמת לאופי המדיה – הטלוויזיה עובדת כל הזמן ולכן היא כל הזמן זקוקה לאספקה של מידע חדש

ומעניין, מה שחשוב זה הקצב, אין חשיבות לתוכן ולמהות.

המידע, החשוף לילדים באופן שוטף בטלוויזיה חושף את הסודות ומחסל את הסקרנות, וכך בעצם היא הורסת את התנאים שמקיימים את הילדות.

הטלוויזיה מראה לילדים את עולם המבוגרים על צדדיו הרעים, היא מראה לילדים את הרוע והחולי בעולם ללא תיווך והדרגה של מבוגר (כמו באגדות

הילדים), מידע עוכר ילדות.

היא חושפת את המידע הפרטי והופכת הכול לציבורי. בנתינת כל המידע לילד נהרסת ההיררכיה החברתית ונעלם הפער.

הרס הילדות מוביל גם לאי קיום הבגרות וכך נוצר מצב של "מבוגר-ילד".

הטלוויזיה מנסה לשקף ערכים המקובלים בציבור וגורמת למבוגרים לאמץ סגנונות ילדותיים (בגדים, הרגלי אכילה) ולירידה ביכולת הלשונית .

מצד שני הופך הילד ל"מבוגר קטן" וכך מתבטלים צרכיה המיוחדים של הילדות.

http://www.upf.co.il/file/783859065.html ניתן להוריד את רשימת הסרטים בקישור זה]

שיחה


כלים אישיים

sl
דומיין בעברית  דומיין  דומין  תוכנה לניהול  קשרי לקוחות  CRM, ניהול קשרי לקוחות  דומין בעברית  פורומים  ספרדית  גיבוי