ניצחון המערב ותגובת המוסלמים
מתוך Wiki.co.il
במהלך קיומו של האסלאם לקחו על עצמן קבוצות ובודדים את התחדשותו של האסלאם בזמן של חולשה בתגובה לפער הבולט בין האידיאל האסלאמי אל המציאות של החיים האסלאמיים.
תוכן עניינים |
תנועות במהלך המאות ה-18 וה-19
- מהדי בסודאן (1848-1885)
- הסנוסי בלוב (1787-1859)
- הווהאבי בחצי האי ערב (1703-1792)
בניסיונן לחקות את הדוגמא של הנביא מוחמד, שינו חברות אלה באמצעות תנועות חברתיות בעלות לגיטימציה דתית. השקפת העולם של תנועות אלה השפיעה לא רק על החברה שסביבן אלא גם על הפוליטיקה האסלאמית במאה ה-20.
הרכיבים האידיאולוגיים המרכזיים של תוכניתן היו:
- האסלאם הו הפיתרון
- השיטה - חזרה למודל של הנביא מוחמד כפי שבא לידי ביטוי בקוראן ובסונה
- המטרה - לייסד חברה הנשלטת על ידי חוקו של אללה, השריעה
- כל המתנגדים בין אם הם מוסלמים או בין אם לא הינו אויביו של אללה.
שיטות פעולה
חברי הקהילה, כמו המוסלמים המוקדמים במאה השביעית, התאמנו ביראת שמיים ובכישורים צבאיים כאשר תנועות אלה הפיצו את שלטונו של אללה באמצעות הטפה וג'יהאד.
תגובות בעולם המוסלמי לקולוניאליזם
אם התפשטות הקולוניאליזם בעולם המוסלמי התפתחו מספר צורות תגובה לתהליכים אלה:
דחייה ונסיגה
למוסלמים רבים הפיתרון היה עזיבת טריטוריה שאיננה תחת שליטה מוסלמית או להתגונן ולהביס את הכופרים. האירופאים הנוצרים נחשבו ככופרים, אויבי האסלאם. לאו עליונותו הצבאית של המערב אימצו מנהיגים דתיים רבים את דחיית המערב ונמנעו מכל קשר עמו.
חילוניות והתמערבות
לגבי רבים המציאות הייתה להכיר בעליונות המערב ולהתמודד איתה וכן ללמוד ממנה בשביל לשרוד. מנהיגים מוסלמים ניסו לחקות את חוזקו של המערב. לשם כך הם ייבאו מורים ובתי ספר מערביים. כתוצאה מכך נולדה אליטה אינטלקטואלית חדשה, שהיתה מודרנית, משכילה ובעלת אוריינטציה מערבית, אולם היתה זו המדינה שיזמה את השינוי ומכאן שהתמערבות השפיעה רק על מיעוט באוכלוסייה. כתוצאה מכך נוצרו שתי שכבות שונות באוכלוסייה שנבדלו זו מזו בדרכים רבות.
מודרניזם אסלאמי
למודרניזם האסלאמי הייתה גישה דו-ערכית כלפי המערב. הם העריצו את אירופה בשל עוצמתה, הטכנולוגיה שלה ורעיונותיה הפוליטיים של חופש, צדק ושוויון, אבל דחו את המדיניות והמטרות של האימפריאליסטים. רפורמיסטים אסלאמיים טענו שהאסלאם מתאים למדע המודרני ולחשיבה האירופית במיטבה. הם הטיפו לסינטזה סלקטיווית בין האסלאם לתרבות המערב תוך כדי פרשנות מחודשת לאסלאם מול המודרניות. בשביל רובם התחייה של הקהילה המוסלמית הייתה הצעד הראשון לעצמאות לאומית או שחרור מהקולוניאליזם השנוא. המוסלמים צריכים לפנות לאסלאם, המקור שלהם לעוצמה ואחדות, אבל ללמוד את סודות המערב על מנת לסלק את השלטון הזר ולהחזיר לעצמם את זהותם והעצמאות שלהם.
הוגים אסלאמיים
היו מספר הוגים מרכזיים שייצגו את הזרמים השונים בקרב העולם המוסלמי. שנים מהוגים אלו היו מוחמד עבדו וסעד אל-דין אל-אפגאני.
ג'מאל אל-דין אל-אפגאני (1838-1897)
נולד ולמד באירן ולאחר מכן בהודו הבריטית, היה אפגאני מורה ופעיל פוליטי ששוטט בעולם האסלאמי ממצרים להודו וקרא למוסלמים לצאת מהאדישות ולדרוש מחדש את זהותם האסלאמית. הוא הטיף למסר שהיווה אתגר הן לשלטונות המערביים והן לאלו המוסלמים, מסר שכלל את "הסכנה של מעורבות אירופאית, הצורך באחדות לאומית על מנת להתנגד לה, הצורך באחידותם של המוסלמים, והצורך בחוקה על מנת להגביל את כוחו של השליט."
אפגאני האשים במחלתו של העולם המוסלמי את התפשטות המערב, השליטים האוטוקרטים, והממסד הדתי. הוא הטיף מסר של תחייה ושינוי. הוא האמין שאסלאם כמו הנצרות לפניו זקוק למרתין לותר ולרפורמציה. האסלאם הינה דת של תמורה ושינוי, של היגיון ומדע, דת בעלת מוסר עבודה חזק. האסלאם מהווה קשר חברתי שמאחד ומדריך קהילה שניצחה בעבר. אחדות מוסלמית הכרחית לעצמאות פוליטית ותרבותית.
לטענתו, המערב הינו חלק מהבעיה וגם חלק מהפיתרון. מצד אחד, אירופה דיכאה ואיימה על זהותה ועל האוטונומיה של הקהילה. מצד שני, על הקהילה המוסלמית ללמוד מהמערב, ולזהות ולרתום לעצה את מקורות עוצמתו, מכאן ובנוסף למדע וטכנולוגיה, קיבל אפגאני רעיונות פוליטיים כגון שלטון חוקתי, והשתתפות פוליטית דרך מועצות נבחרות. תחייתו של האסלאם והסולידאריות המוסלמית היו המפתח להשגת המטרה האולטימטיבית, שהיא עצמאות מהמערב ותחייתו המחודשת של האסלאם.
מוחמד עבדו (1849-1905)
עבדו היה מלומד דתי, וחלק מהעולמא. הוא לימד באוניברסיטת אל-אזהר ובדאר אל-עולם. כאחד מתלמידיו המוקדמים של אפגאני, עבד עמו עבדו בפרסום מאמרים על רפורמות פוליטיות וחברתיות, והוגלה ביחד עם אפגאני לפריז בעקבות השתתפותו במרידת עראבי.
לאחר חזרתו מפריז, הפסיק עבדו לעשוק בפעילות פוליטית והתמקד ברפורמות אינטלקטואליות, דתיות, חינוכיות וחברתיות. הוא הטיף להתאמה בין תחייה דתית והיגיון, וגינה חיקוי עיוור של המערב והילל פירוש מחדש לאסלאם לנוכח החיים המודרניים. הוא פעל למען רפורמות בממסד הדתי וכמופתי של מצרים הקיפו הפתוות שלו רפורמות בכל תחומי החיים.
תנועות לאומיות והדרך הארוכה לעצמאות
אסלאם שיחק תפקיד חשוב בהתפתחותן של התנועות לעצמאות ובהתפתחותה של הלאומיות המודרנית. אולם אם הדת הייתה מרכיב בהתפתחות זו, היא הייתה רחוקה מלהיות הגורם היחיד. באזורים מסוימים היה האסלאם רכיב חשוב בלאומיות, בעוד באזורים אחרים הוא היה כפוף ללאומיות חילונית. בחלקים רחבים של העולם המוסלמי הצטרף הרפורמיזם האסלאמי ללאומיות בכדי ליצור כוח רב עוצמה. בצפון אפריקה, אירן ודרום אסיה, סיפק האסלאם זהות מאחדת, אידיאולוגיה וסמלים לתנועה הלאומית. לעומת זאת האסלאם שיחק תפקיד פחות חשוב בהתפתחות הלאומיות הערבית והמצרית.
תנועות תחייה אסלאמיות וכישלונו של המערב
הרפורמיזם האסלאמי ותגובת המוסלמים למערב עברו שינוי אידיאולוגי משמעותי במהלך שנות השלושים והארבעים, עם היווצרותם של שני ארגונים אסלאמיים מודרניים: האחים המוסלמים במצריים והחברה האסלאמית בתת-היבשת ההודית. שתיהן החילו בתוכן דו-ערכיות גוברת כלפי החדירה של התרבות המערבית, האיום של הלאומיות החילונית והנוכחות הפוליטית של האימפריאליזם המערבי.
שתי התנועות הדגישו את חוסר התלות של האסלאם, והיו פחות מוכנות להתאים עצמן למערב, והרבה יותר ביקורתיים כלפיו. הן הדגישו את הכישלון הן של המערב והן של המזרח להוות מודל לפיתוח העולם המוסלמי. התנועות הוקיעו את ההתמערבות והחילוניות של החברות המוסלמיות, את הפלגנות של הלאומיות, ואת החומרנות של המערב ושל המרכסיזם, על המוסלמים לזכור בידיהם דרך שלישית, אלטרנטיבה למודלים זרים – האסלאם.
שאיפתן לשנות את החברה לחלוטין הובילה אותן למעורבות בפוליטיקה ולעיתים שם לעימות חזיתי על השלטונות במדינות המוסלמיות. האקטיביסטים והשלטונות הלאומיים האשימו אחד את השני באלימות ובהסתה.
חשיבותן של שתי התנועות התפרסה הרבה מעבר מדינות הלאום בהן הן פעלו וכעבור זמן מה קיבלו חשיבות בינלאומית. הכתבים של חסן אל-בנא, סייד בנא ומודודי יתורגמו במשך הזמן לשפות רבות ויוטמעו ברחבי רוב העולם האסלאמי. החזון שלהם לגבי האסלאם כתחליף אידיאולוגי בתחומים של חברה ומדינה, והדוגמא שנתנו לדורות מאוחרים יותר.
מקור: Esposito, John L., The Islamic threat: Myth Or Reality, (Oxford, 1992), pp 47-76
--תרגם ועיבד: --יובל רון 00:35, 9 נובמבר 2007 (IST)
